מפחדים? איזה כייף לכם!

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

בעולם שמלמד אותנו כל הזמן לעבוד עם הראש, לחשוב, לשקול, להשוות, לתכנן.. יש הרבה פחדים.. כל דבר בעצם שלא נמצא במעבדה הסטרילית של השליטה המוחלטת שלנו – הופך מפחיד, לא צפוי, מסוכן.. וזה גורם לנו לנסות להימנע, עולים פחדים? ישר מזמינים חבר, יוצאים לבלות, עוברים נושא, מגבירים את הווליום של רעשי הרקע, רק לא להתייחד עם הקולות האלה לרגע..

העניין הוא שזה לא נכון. פשוט העבודה עם הראש שיתקה אצלנו עם השנים מנגנון חשוב בהרבה.. מנגנון שעבד אצלנו מדהים כשהיינו קטנים ולאט לאט קיבל מיגון וחומות כך שהקליטה בו היום, כבר די מקרטעת.. זה נקרא הבטן שלנו.

הבטן שלנו מכילה את אותן מילים "מאיימות" כמו פחד, בלבול, לחץ מהלא נודע.. ואפילו יש שהמציאו לטיפול בהן כדור או שניים.. אבל אם היינו מאמנים את החזרה להקשבה לבטן.. היינו רואים שאלו מילים מדהימות. מילים הכי טובות שאדם יכול לשמוע. מילים שאם רק תקשיבו להן, תוכלו לחדור דרכן אל תוך האור שמחכה לכם ממש מאחוריהן..

פחד לא נועד לבלום אתכם. פחד הוא סה"כ ביטוי של הבטן שלכם, של הקול הפנימי שלכם, לכך שאתם זקוקים למשהו. אם אני מפחדת מהחלטה לא נכונה, זו הבטן שלי שאומרת לי שאני צריכה לברר שם משהו, אז כשארגיש את הפחד, פשוט אשאל: "מה חסר לי כדי לקבל את ההחלטה?" ואולי אני אשמע מהבטן שחסר לי בטחון, "בטחון במה?, בטחון בזה שאני אהיה מאושרת גם אחרי לקיחת ההחלטה?" אז אמשיך לברר.."רגע, מה בעצם גורם לי אושר?" אולי נשמע תשובות כמו המשפחה שלנו, החברים, זמן פנוי, עיסוק ביצירה, שקט, ואז אוכל לשאול "האם אלו אלמנטים שישארו איתי גם אח"כ?" ואז כל כך קל לקבל או לא לקבל את ההחלטה..

אם אני לא אקשיב לפחד שלי ולא אברר מפני מה הוא מנסה להגן עלי, מה הוא רוצה שאבדוק, אני באמת עלולה לקבל מכה קטנה או גדולה, אבל הפחד עצמו? זה כמו החבר הכי טוב שלכם, שסה"כ מאותת לכם כשאתם צריכים לברר עם עצמכם משהו.

אז בפעם הבאה, כשאתם חשים בפחד מתקרב, או אולי מתעוררים כשהוא כבר ממש נוכח, תגידו לעצמכם "איזה כייף לי" כי זה קודם כל אומר שהבטן שלכם עדין נשמעת, שהראש שלכם עוד לא הצליח לטשטש לגמרי את הכלי החשוב ביותר שיש לכם.. ואז פשוט תבררו מה הפחד הזה רוצה בשבילכם.. בררתם? הבנתם? עכשיו תגידו לו תודה ותראו שמיד אחרי ההקשבה הזו יגיע רגע של שקט, של אור, של חום.. כי סופסוף שמעתם את עצמכם ולא הגברתם באופן אוטומטי את הקולות המלאכותיים של כל הרעשים שמסביב.

More To Explore

חיים רגילים

שנים שחיפשתי את ה"יותר".. מאז שהייתי ילדה קטנה.. המחשבה על חיים "רגילים" עשתה לי כאב

דילוג לתוכן