שיתוף:

הרבה פעמים כשאני מדברת עם אנשים על "לעצור" עולה להם התנגדות.. "למי יש זמן לעצור?" הם אומרים לי.. וזה נשמע הגיוני, לא? הרי הכל מסביב זז כל כך מהר.. ועם השנים המהר הזה הופך לאפילו יותר מהר ויותר מהר , בשנייה אחת אפשר לדעת כל מה שצריך, בשתי שניות להשיג את מה שצריך.. הרבה צריך במשפט אחד, ואת הרצון? זה מותרות.. את הרצון, השקט, הרוגע.. את אלה נשמור לשבתות וחגים.. לחופשות.. שם נעצור.

 

כי פעם למדנו שלעצור זה להפסיק. לבלום איזושהי תנועה.. אז להגיד אותה על עצמנו נשמע בלתי אפשרי, נשמע מפחיד, מסכימה. אבל..

 

מה אם הכל מתחיל באותה הגדרה של המילה "לעצור?" מה אם כדי לעצור לא חייבים להפסיק משהו? מה אם לעצור זה בדיוק ה"להמשיך" את מה שאנחנו עושים, אבל קצת אחרת? במילים אחרות.. מה אם היינו לומדים לעצור תוך כדי תנועה? פחות מפחיד נכון? להיות במקום ההוא של הסופ"ש גם ביום ראשון ושני..

 

אז בשבילי לעצור זה לשבת על השטיח עם הילדים ולהרכיב פאזל, במקום לשבת למעלה על הכיסא ולהגיד להם "איזה יופי אתם מרכיבים".. לצייר איתם בגירים על המשתלבות מחוץ לבית ולא לחשוב על אבק הגירים על הידיים.. בשבילי לעצור זה לנגן, לעצום עיניים ולנגן ולהתרומם עם הצלילים כמו רוח.. אפילו פעם אחת עצרתי כשחתכתי סלט והתחשק לי לחתוך אותו בריבועים קטנים ובמלא צבעים כי בא לי צבעוני באותו רגע.. בשבילי לעצור זה לשיר כמו משוגעת "אור גדול" כשהחלון פתוח ולהרים את היד נגד הרוח כאילו אני מנסה להטיס את המכונית.. בשבילי לעצור זה לתפוס את המבט של ההיא ברכב לידי שנראה שעבר עליה יום קשה ופשוט לזרוק לה חיוך של "מבינה אותך, הכל בסדר, את לא לבד".. תנועה ועוד תנועה ועוד תנועה.. חיים.

 

בשבילי לעצור זה הכל חוץ מלהפסיק. בשבילי לעצור זה פשוט להיות כל כולי בדבר שאני חווה כרגע ולא משנה מה הוא.. לחיות את הכאב, את השמחה, את האהבה במלוא עצמתם ולא להריץ טייס אוטומטי ולהתעורר רק כשהגעתי ליעד בלי לזכור את הדרך בנסיעה הזו של החיים שלי.. ונכון, לא תמיד אני זוכרת ולפעמים העייפות והשגרה גוברים, אבל עצם זה ששמתי לב לאוטומט מחזיר אותי ברגע לכאן ועכשיו. לצעד הנוכחי בדרך שלי. למה שחשוב באמת.

 

מזמינה את כולכם לעצור. לשים לב. להיות כל כולכם בתוך מה שאתם עושים. לעשות עם כוונה. זה יכול להיות בכל דבר. ואז כל דבר נהיה הכל. לעצור בלי לעצור. להיות באמת. לחיות.

More To Explore

חיים רגילים

שנים שחיפשתי את ה"יותר".. מאז שהייתי ילדה קטנה.. המחשבה על חיים "רגילים" עשתה לי כאב

איזה כייף שבחרת להצטרף אלינו לכנס המבוא ב- ZOOM
"לעצור, לנשום ולצאת לדרך - המסע השלם"

עם הרשמתך, אנחנו שומרים לך מקום בכנס שיתקיים ב- 30.7, בשעה 20:30

מספר הקומות מוגבל ! ! !

אם אין באפשרותך להגיע – נשמח לקבל עדכון כדי לאפשר למישהו אחר להגיע

* לקראת הכנס תפתח קבוצת וואטסאפ ייעודית ושקטה (ללא אפשרות לתגובות) שם נוכל לתזכר אותך 
ולשלוח לך את הלינק לכנס ב-ZOOM.
 
מחכים כבר לפגוש אותך שם.
ימית סטפנסקי וצוות הקורס – "לעצור, לנשום ולצאת לדרך"