חיים רגילים

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

שנים שחיפשתי את ה"יותר".. מאז שהייתי ילדה קטנה.. המחשבה על חיים "רגילים" עשתה לי כאב בבטן, עוד הרבה לפני שהבנתי מה זה בכלל ה"רגיל" הזה שכל כך הפחיד אותי ובטח שעוד לא הבנתי מה זה לא להיות רגילה..

היום אחרי מסע אדיר ולמידות שלא נגמרות, אני מבינה בדיוק מה זה ובא לי לשתף אתכם למקרה שאתם גם בחיפוש הזה של היותר מהחיים..

אז להיות "לא רגילה" זה להיות האני הכי אותנטי שלי – זו שלא מונעת ממה שאחרים יחשבו או יגידו, זו שלא משכפלת החלטות מפעם מבלי לבדוק אותן בכל פעם מחדש, זו שברוב המקרים יודעת לבחור על מה לחשוב ואיך להגיב למה שקורה לי והאוטומטים הישנים מבולבלים.. לא מבינים מה קורה פה.. כאילו מתמרמרים לעצמם "תראו את זאת.. החליטה להיות מעורבת פתאום"..

להיות "לא רגילה" זה לדעת לרוקן את עצמי מכל התבניות הישנות שהחיים העניקו לי – הרי אני לא תמיד "פרפקציוניסטית", וגם לא תמיד "חכמה" או "שמחה".. בעצם.. אין משהו שאני "תמיד" – כי איך בכלל אפשר לתאר אותי – זמנית, משתנה וחולפת שכמוני – במילים שמשמעותן נשארת תמיד קבועה ולא מתפתחת..?..אני תמיד "אמא"?, "מורה"?, "אישה"? תמיד???????? זו מהותי? זו מילה שיכולה לתאר את האני שלי? זה ייעודי?..

להיות "לא רגילה" זה להחליט פעם בתור ילדה שיש לחיים של אדם משמעות, שאם ההסתברות שדווקא את או אתה תיוולדו היא 1 ל-400 מיליארד, כנראה שיש סיבה מאוד טובה שדווקא אתם פה, זה לרצות להתעורר כל בוקר בשביל משהו, ולא רק כי התעוררתי.. ולהתחבר למשמעות הזו של חיי מתוך עבודה של מיצוי הלמידות מהמסע שלי וניקוי כל רעשי הרקע ושם – נחשפת המנגינה הכל-כך מיוחדת שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, מנגינה קסומה עם סדר אחר של תווים ומסר אחר של חיים אבל כולן מנגינות של אהבה, כי מצליחים להוציא אותן רק אחרי שמצליחים להתאהב במסע הייחודי של חיינו.

ושם?.. שם כבר אין חיים "רגילים", שם הכאב ההוא של אותה ילדה בבטן נעלם ושם החיים שלי התחילו מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה.

More To Explore

חיים רגילים

שנים שחיפשתי את ה"יותר".. מאז שהייתי ילדה קטנה.. המחשבה על חיים "רגילים" עשתה לי כאב

דילוג לתוכן